מתוך שיקולי חיסכון פסולים, החליט המוסד לביטוח הלאומי לאחרונה באופן פתאומי וחד צדדי על שינוי מדיניות, במסגרתה, החליט המוסד לדחות באופן גורף כל מבוטח שיש לו פוליסת ביטוח פרטית ומגיש תביעה לדמי תאונה (תביעה בגין ימי מחלה עקב אירוע תאונתי שאינו קשור לעבודה).
מיותר לציין, כי לפני שינוי המדיניות החד-צדדי, הביטוח הלאומי היה משלם דמי תאונה ללא שהיה בודק בכלל האם לאותו אדם עומדת פוליסת ביטוח בגין אותו אירוע תאונתי וכך שולמו מאות אלפי ואפילו מליוני תביעות הגם שיש לאותו אדם ביטוח פרטי בגין התאונה, והדבר גם מתיישב עם ההגיון ועם לשון החוק הקובע מחסום כפל גמלאות מקום שיש לאותו מבוטח זכות לתשלום בגין אותם ימים על פי חיקוק אחר (כמו חוק דמי מחלה) או על פי מקורות הסכמיים שצוינו במפורש בחוק (כמו חוזה עבודה להבדיל מחוזה ביטוח או כל חוזה אחר).
במסגרת התביעה והסיכומים טעננו שלא יעלה על הדעת לחסום ולהעניש אדם רק בגלל שהחליט משיקולים פרטניים שלו להשקיע כסף מממונו האישי כדי לבטח את עצמו מפני מקרים תאונתיים אפשריים, וכי הדבר נוגד במפורש את לשון החוק הואיל והזכות עפ”י פוליסת ביטוח אינה זכות עפ”י חיקוק אלא זכות עפ”י חוזה, כאשר מערכת היחסים בין הצדדים לאותו חוזה מעוצבת בחוק חוזה הביטוח.
ואכן, כבוד השופט בועז גולדברג מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל את טענותינו וביטל את הדחייה האכזרית במסגרת פסק דין כ”כ צודק, נכון, ואמיץ, והעיקר- בעל השלכות רוחביות.
ובכך שמנו סוף לשינוי המדיניות הלקוי והקלוקל!
מצורף העתק מפסק הדין
