הציבור למעשה שם את כל אמונו בחברות הביטוח מתוך תקווה כי בעת התממשות הסיכון תעמוד חברת הביטוח לצידם, אך למרבה הצער המציאות של ימינו מעידה כי חברות הביטוח משלמות אך ורק חלק קטן לציבור מתוך הכספים שהם מכניסים מפרמיות הביטוח, כאשר הדבר נובע בעיקר בשל התנהלות ב "שיטת מצליח" מצד מרבית חברות הביטוח, כלומר התנהלות מתוך מדיניות קלוקלת של דחיית תביעות גם מסיבות שאינן מוצדקות תוך קיפוח זכויותיו של המבוטח ומתוך ידיעה שאין סנקציה משמעותית בגין הדחייה הסתמית וכי לכל היותר הן תצטרכנה לשלם אגב ההליך המשפטי את אותן סכומים שהיו אמורות לשלם מלכתחילה.
תחום הביטוח הינו תחום מפוקח ע"י האגף לשוק ההון במשרד האוצר, כאשר בראש הפירמידה עומד "המפקח על הביטוח" שיש בידיו סמכויות להוציא הנחיות וחוזרים במגוון נושאים בדיני הביטוח, כאשר לחוזרים הנ"ל מעמד מחייב.
אחת מההנחיות הידועות של המפקח על הביטוח, אשר זוכה לשימוש וציטוט על ידי עורכי הדין המייצגים את ציבור המבוטחים, מורה כי חברת הביטוח חייבת לפרט את כל נימוקי הדחייה כבר בהזדמנות הראשונה שניתנה לה (בכפוף לחריגים מסוימים), ומכאן, כלל ברזל בתחום הביטוח הוא שאין להמשיך להתכתב עם חברת ביטוח לאחר הוצאת מכתב דחייה, שכן המשך ההתכתבות מעניק לחברת הביטוח אפשרות להוסיף עוד ועוד טיעונים ולעשות מקצה שיפורים. מנגד, הגשת התביעה תחסום את חברת הביטוח מהעלאת טענות חדשות במסגרת כתב ההגנה אם טענות לא נזכרו בכת ההגנה.  
לצד זאת, ישנן הלכות פסוקות רבות בתחום זה של בתי המשפט השונים, כאשר החוק המרכזי בתחום דיני הביטוח הינו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.
החוק הנ"ל כולל הוראות חוק שלא ניתן להתנות עליהן כלל, והוראות אחרות שלא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח.
לצד החוק המרכזי הנ"ל, ישנן גם תקנות של מחוקק המשנה שנוגעות לתחום הביטוח.
בשל המורכבות והייחודיות עליהן עמדנו לעיל, וגם בשל המדיניות הקלוקלת של מרבית חברות הביטוח כמובהר לעיל בהיותן הגוף החזק במערכת היחסים, חשוב מאוד בכל תהליך של מימוש זכויות מצד חברות הביטוח לשכור שירותיו של עו"ד שבקיא ומנוסה בתחום כבר לאחר התרחשות מקרה הביטוח.